פסק-דין בתיק דמ"ש 47152-09-11

1.       בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, ולתשלומים נוספים בגין תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלת נסיבות סיום העסקתה של התובעת האם פוטרה או התפטרה מעבודתה.

2.       הנתבעת מפעילה גן ילדים, תינוקיה וצהרון הממוקמים במבנה אחד.

3.       אין חולק כי ביום 8/8/10 התובעת החלה לעבוד כסייעת בכיתת גן הילדים, וכי עבודתה הסתיימה ביום 19/8/11 או בסמוך לכך, לאחר כ- 13 חודשי עבודה.

נסיבות סיום עבודתה של התובעת

4.       ימים אחדים בטרם סיימה התובעת את עבודתה,  התובעת התלוננה בפני הגננת של כיתת הגן, נטלי, על כך שסייעת חדשה, בשם ריקי (להלן "ריקי") התנהגה באלימות קשה כלפי אחת מילדות הגן עת הטיחה את ראשה בקיר (התובעת העידה כי בדקה את הילדה לאחר האירוע והתרשמה כי היא לא נזקקת לבדיקה רפואית).

5.       אין חולק כי לאור תלונתה של התובעת, בו ביום הגננת נטלי קיימה בירור בעניין, במסגרתו הכחישה הסייעת ריקי את הטענות הקשות שהעלתה נגדה התובעת, וטענה כי אין להן כל יסוד. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי בסיום הבירור, לאחר ששמעה את גרסתה של הסייעת ריקי, הגננת נטלי לא מצאה לנקוט בצעד כלשהו בעניינה.

6.       יאמר מיד, כי הילדה נשוא הפגיעה הנטענת, ליאן, היא בת 4, והיא נכדתה של הגב' שרה בן דוד העובדת אף היא בנתבעת, כסייעת בכיתת התינוקייה. הגב בן דוד העידה בפנינו מטעם הנתבעת, ואנו נידרש לעדותה בהמשך הדברים.

7.       מכל מקום, התובעת טוענת, כי לא השלימה עם כך שטענותיה לא טופלו כפי שציפתה, ולפיכך פנתה בעניין למנהל הגן, מר מוטי שמואל. התובעת העידה בעניין זה כדלקמן (ראה עמ' 2 ):

"אני דיברתי איתו לגבי מקרה האלימות שקרה בגן. רציתי להגיד לו בוא ניקח איזו הצעה על מנת למגר את התופעה של האלימות בגן. אמרתי לו שיסתכל יותר במצלמות. בגלל שאני אמרתי לו שאם עוד פעם יקרה מקרה אלימות בגן, אני לא אעביר את זה לסדר היום ומחובתי לדווח אם לא אני שותפה למעשים ואז הוא אמר לי שלא מתאים לו שאני אמשיך ושאני מפוטרת."

ובהמשך העדות (ראה עמ' 3 לפרוטוקול):

"לא אמרתי לו שאם הוא לא עושה כלום אני אלך למשטרה. אבל אמרתי לו שאני לא אעבור לסדר היום. אני לא יודעת מה ציפיתי שמוטי יעשה הוא בעל הבית, הוא צריך לדעת מה לעשות. כמה ימים אחרי המקרה ביום שישי נסענו באוטו והאו העלה את העניין ואמר שלא מתאים לו להעסיק אותי ושלא אבוא יותר לעבודה. במהלך הנסיעה הנושא של הבירור בכלל לא עלה, וכשהוא שם אותי בבית הוא אמר שלא אגיע יותר."

8.       טענתו של מנהל הנתבעת שונה. לדבריו נטלי הגננת שקיימה את הבירור עדכנה אותו כי לא מצאה כל ממש בטענות התובעת. ביחס לשיחה שהתקיימה בינו לבין התובעת בעת שהסיע אותה לביתה הוא מעיד כדלקמן:

"בנסעה התובעת אמרה לי שריקי הרביצה לליאן ואז היא אמרה או שאתה מפטר אותה או שאני לא באה יותר לעבודה. אז אמרתי לה שאעשה בירור ואני לא יכול לבוא לעובדת ולומר לה ללכת הביתה כי את אמרת. אז היא אמרה אם אתה לא מפטר אותה אני לא מגיעה יותר לעבודה. אז אמרתי לה "תעשי מה שאת רוצה". עשיתי בירור באותו ערב. לא היה ולא נברא. אם היה באותו רגע העובדת הייתה הולכת הביתה."

9.       יאמר מיד כי הסייעת ריקי, אשר סיימה אף היא את עבודתה בנתבעת לפני שהעידה בפנינו, זומנה להעיד מטעם הנתבעת. בעדותה הכחישה מכל וכל את טענות התובעת וכן העידה כי סיימה את עבודתה בגן כחמישה חודשים לאחר סיום עבודתה של התובעת לאור מצבה הבריאותי (עמ' 7 לפרוטוקול).

10.    מטעם הנתבעת העידה גם הגב' שרה בן דוד [להלן: שרה] שהיא כזכור סבתא של הילדה ליאן אשר עובדת אצל הנתבעת מזה 35 שנים כמטפלת בתינוקייה. לפי עדותה היא שמעה על כך שלתובעת יש טענות שלפיהן הסייעת ריקי פגעה בנכדתה רק בחלוף יומיים מקרות האירוע הנטען.  שרה העידה כי היא סבורה כי אין כל ממש בטענה בהקשר זה העידה כדלקמן (עמ' 7 לפרוטוקול):

"אני לא מאמינה לסיפור. אני מכירה את הנכדה שלי שהיא בת 4 שנים ואם היה קורה כזה דבר, היא הייתה באה ומספרת וראיתי אותה מחבקת ומנשקת את ריקי כל הזמן לכן לא האמנתי כי כל הילדים אהבו אותה."

11.    בתצהירה של שרה מופיע פירוט של הבירור שביצעה בקשר לטענות התובעת לפגיעה בנכדתה כדלקמן (ראה סעיף 8-15 לתצהיר):

"התקשרתי ליהודית (התובעת א.ד.) ושאלתי אותה למה חיכתה יומיים ולא סיפרה לי מיד ולא סיפרה למוטי. היא טענה שסייעת אחרת (שגם שמה יהודית), ראתה גם כן את המקרה. יהודית הכחישה שראתה ואמרה ששמעה על זה מיהודית בן נעים (התובעת א.ד.). שאלתי אותה איפה זה היה והיא אמרה בהתחלה שזה היה בחדר. הגן גם מצולם וכל ההורים יכולים לראות את המתרחש בגן בזמן אמת דרך האינטרנט. כששאלתי את ריקי איך ייתכן שזה לא מצולם ואז היא שינתה גרסה ואמרה שזה קרה במעבר.

בהתחשב בקשר שלי עם ריקי לא הגיוני שלא סיפרה לי בזמן אמת אם הסיפור נכון. ישבתי עם ליאן (בת 4 בערך) ודיברתי איתה על אירועים מהסוג הזה אבל ליאן לא סיפרה שום דבר. גם לא הגיוני שיתר הילדים לא ראו ואם היו רואים כזה דבר היו מספרים.